לפני עשרים שנים חי בן אדם ושמו יהודה בארץ ישראל.
יהודה רצה בכל מאודו להיות שחקן כדורגל. זמן רב הוא חולם ושואף להיות שחקן וחשב שהגיע העת לפעול ולא רק לחלום ולכן הוא התאמן שעות רבות והלך לחוגים. הוא השתדל והתאמץ מאוד להגשים את חלומו.
כאשר יהודה הגיע לגיל 18 הוא רצה להירשם לביתר ירושלים. יהודה נסע לירושלים למשרדי האימון של ביתר וביקש להיבחן, המזכירה ראתה את האש הייתה לו בעיניים ונתנה לו את הטפסים להירשם וקבעה לו תאריך למבחנים.
הוא עשה מבחני קבלה. אך לצערו לא קיבלו אותו. הוא התעצבן ואמר: שנים התאמנתי איך! איך.. והוא נזכר שאבא שלו אמר לו שהיה קטן: “אתה אף פעם לא תהיה שחקן כדורגל! ואז הוא אמר לעצמו: אבא צדק אני בחיים לא אהיה שחקן כדורגל, לאחר מחשבה ארוכה הוא אמר לעצמו: לא! אני אנסה ואני אצליח בלי שום ספק . אבל… איך?
הוא התאמן שעות על גבי שעות. הוא עשה מבחן קבלה 1 ואז הוא התאמן והתאמן, ועשה עוד מבחן קבלה ועוד ועוד עד לסוף. הוא ראה שהמאמנים היו בשוק הפנים שלהם הביעו תדהמה. ובכל זאת הוא שאל: ” אך הייתי? “,
המענה שקיבל היה לא הגיוני, “אתה לא מתקבל”.
יהודה המופתע מאוד אמר: “ראיתי את הפרצוף שלכם הייתם בשוק. והם היססו וענו: “לא”.
הוא התחיל לחקור את זה הוא לא הבין, הוא ראה שמשהו לא בסדר. הוא חקר ימים והבין שמישהו איים עליהם. הוא הלך אליהם ואמר:” אני יודע שמישהו איים עליכם כדי לא להכניס אותי לקבוצה. מי זה?” הם אמרו: לא נגיד לך מי זה. אבל הוא איים עלינו, יהודה ביקש:” אז אם הוא יבוא תצלצל למשטרה” והם התרצו ואמרו: “אוקי אתה מתקבל אף אחד לא יכול לאיים עלינו כי אם כן המשטרה תבוא” ואז הוא אמר בשקט: יש, אבל מעניין מי איים עליהם.
