הגוזלים הקטנים ופטרוזיליה חתול הביצות

הגוזלים הקטנים ופטרוזיליה חתול הביצות

 

בערב  אחד קר במיוחד, מלא גשמים, ברקים ורעמים.

חיו על ענף בתוך קן משפחת אחת של ציפורים.

אמא ציפורה קראו לה הילה, בן גוזל ציפור שמו אביחי ובת גוזלת קטנה שמה נויה.

 

 בזמן שהגוזלים ישנים במיטתם הרכה.

חשבה אימא ציפור לעצמה, מלאה בעצב ודאגה.

“בחלק הזה של היער נגמר האוכל, אני חייבת לעוף מחר,

לחלק אחר של היער רחוק יותר ולהביא משם אוכל לגוזלים הרכים שלי”.

 

נשקה וחבקה אימא את הגוזלים שלה ועפה לה למקומות רחוקים ביער

בשביל להביא אוכל לגוזלים שלה.

 

למחרת בבוקר השמש זרחה, אגלי טל נופלים והעלים בענפים

ישר לתוך מקורם של הגוזלים ומעיר אותם.

“בוקר טוב אמא”, אמרו ביחד הגוזלים הרכים, אבל אין תשובה,

אימא איננה.

חפשו הגוזלים היטב, היטב אבל אימא לא נמצאה בתוך הקן.

“מה נעשה?” שאלה נויה את אחיה אביחי.

“אני לא יודע”, אמר אביחי, “נחכה לאימא בקן, אבל בינתיים

בואי נשטוף פנים נצחצח שיניים ונשחק עד שאימא תחזור”.

 

 

 

 

 

 

לא הרחק מעץ של גוזלים גרו בו, התעורר פטרוזיליה,

חתול ביצות רזה, מפחיד ומעורר בהלה, בעל שיניים גדולות, ציפורנים

חדות, פרווה חומה ועין אחת עם רטייה.

 למה קוראים לו פטרוזיליה, אתה בוודאי שואלים?

כי יש לו כשלון רב בציוד ולבסוף הוא אוכל פטרוזיליה.

“אוף, נמאס לי לאכול פטרוזיליה כל היום מבוקר עד ערב”, אמר פטרוזיליה לעצמו בכעס רב.

“אני רוצה לאכול בשר, כיאה לחתול ביצות כמוני”.

 

פטרוזיליה הולך ביער בעוד שומע את קולות הגוזלים משחקים ומאושרים בקן שלהם.

“אני שומע גוזלים טריים לארוחת בוקר”, אמר פטרוזיליה לעצמו בקול רם.

“היי אתם גוזלים שם למעלה, היכן אימא שלכם?”, שאל פטרוזיליה בקול רם.

“אימא שלנו?”, השיבה נויה,  “אל תעני לו”, אמר אביחי,”זה פטרוזיליה חתול רשע”.

“אימא כאן בסביבה”, השיב בקול רם אביחי.

“אבל אני לא רואה אותה חחח”, צחקק פטרוזיליה חשף את ציפורניו והחל לטפס על העץ.

 

מיד זרקו הגוזלים ענפים קטנים, “תסתלק מהעץ שלנו פטרוזיליה!”

אמרו הגוזלים ביחד.

הענפים פגעו בפטרוזיליה אשר איבד שיווי משקל ונפל לתוך שלולית של בוץ.

המשיכו הגוזלים הקטנים להעיף ענפים קטנים על פטרוזיליה, אשר ברח ויותר לא חזר.

 

לעת ערב הגוזלים הקטנים, נכנסו לתוך המיטות הרכות שלהם, בדיוק שעמדו לישון

אמא ציפור הגיעה, עם שק מלא אוכל שיספיק להם לפחות לכל החורף.

 

     

 

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »