הגביע המיוחד

הגביע המיוחד

שלום, קוראים לי יצחק, אני בן 10 ואני ילד רגיל, אוהב לשחק כדורסל, לטייל ובעיקר לקרוא ספרים: ספרי מתח, ספרי הרפתקאות וספרי קומיקס.

יש לי 2 אחים ו-2 אחיות: צבי, יסכה, יואב וציפי (אנחנו קוראים לה פיצית). להורים שלי קוראים דוד ואביגיל.

היום כ”ג ניסן, לפני יומיים היה פסח. פסח זה החג האהוב עלי, אני אוהב את האפיקומן, את האווירה ואת החופש מהלימודים. אבל הבעיה היא כל ההכנות: “יצחק, בֹֹא לנקות את מגירת הנעליים” “אבל אמא, אין לי כח יותר לנקות! ניקיתי כבר את השולחן בחדר, את המגירות בחדר, את הארונית בחדר ומתחת למיטות שלי ושל פיצית!” “בלי אבל, תנקה כבר”.

גם פורים היה מאוד כיף: התחפשתי להארי פוטר עם שרביט חדש שאבא קנה לי, הבאתי משלוחי מנות לחברים שלי ושמעתי קריאת מגילה בבית הכנסת החדש.

אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה בנקיונות לפסח:

“אמא, אני מנקה עכשיו מתחת לספה” אמרתי לאמא אחרי שסיימתי לנקות את השיש “טוב, בהתחלה תטאטא ואז תעבור עם המגב והחומר האדום” “בסדר… צבי, אתה יכול לבוא לעזור לי להזיז את הספה? נראה לי שהיא שוקלת 200 טון… כבר שנים לא הזזנו אותה” אמרתי כשניסיתי להזיז את הספה “אני בא עוד מעט, אני באמצע לטאטא את החדר”

“כמה זמן?” אמרתי לצבי אחרי 5 דקות “אוי, שכחתי… אני בא”.

 אף פעם לא ידעתי שכזה קשה להזיז ספה, ניסינו חמש פעמים להזיז אותה ולא הצלחנו “יואב! אתה יכול לבוא לעזור לנו להזיז את הספה?” צבי אמר “אני מגיע” יואב אמר “נראה לך שהוא יעזור?, הוא רק בן 8” אמרתי “כל דבר עוזר אפילו הדבר הכי קטן!” “תמיד אתה אומר את זה” אמרתי בשקט כשהזזנו את הספה עם יואב “ראיתָ? הוא עָזָ…” “מה?! כמה דברים יש כאן?! איזה אוצרות!” אמרתי “אמא, יש כאן את המוצץ של פיצית, את הסוס מפלימוביל, את המראה של יסכה, יש! גם את הג’וקר מהחבילה המיוחדת ו… רגע, מה זה? יש כאן איזה כוס מוזרה בצבע כסף” אמרתי לאמא בחוסר הבנה.

“רגע, מה אמרתָ שיש שם?” אמא שואלת “את הג’וקר המיוחד” “מה עוד?” “את המראה?” “לא, מה אמרת בסוף?” “הכוס המוזרה בצבע כסף?” “כן!!! בֹֹא איתה” “טוב, מה זה?” הסתכלתי ולא הבנתי מה זה “תביא רגע” יואב קטע את המחשבה שלי “לא, אני מביא את זה לאמא” “כן! זה זה! דוׅד, בֹֹא מהר! יצחק מצא את הגביע!” “מה? איזה? איפה? איך?” אבא שלי היה מבולבל מאז ההכנות לפסח “הגביע מהָרָ…” אמא אמרה “אָה! נכון! אני לא מאמין!!!” אבא אמר “מה? על מה אתם מדברים?” אני, צבי, יואב ויסכה שאלנו “תשמעו, סבא שלי קיבל את הגביע הזה מהרב מרדכי אליהו” “מה, באמת?!” כולנו אמרנו פה אחד “הרב הביא לסבא שלי אותו קצת לפני שהרב נפטר” אבא סיפר לנו. “הוא עבר כבר כמה דורות, לא הרבה… סבא שלי ז”ל העביר לאבא שלי ז”ל והוא הביא אותו לי, אבל חודש אחרי שהוא הביא, לא מצאנו אותו” אבא אמר. ואחרי כל ההתלהבות אבא הסתכל בשעון והכריז “צריך ללכת לישון, כבר מאוחר”.

כשהגיע ליל הסדר, ממש התרגשנו. שמנו מהר הגדות, צלחות, סכו”ם, קערת ליל הסדר ואת הגביע המיוחד שאבא יקדש עליו פעם ראשונה.

“…בורא פרי הגפן” אבא ברך בהתרגשות “אמן” כולנו ענינו ואבא שתה מהגביע המיוחד כשדמעות זולגות מעיניו.

שם: בניה

כיתה: ו’ 1

מחנך: הרב דניאל אילוז