הבור

שלום, קוראים לי רעוּת, אני בת 10  ואני גרה בירושלים,  רציתי לספר לכם על משהו מפחיד שקרה לחברתי במשחק תופסת.
אז בואו נתחיל:
יום אחד, לאחר שחזרתי מבית הספר, התקשרה אלי שירה  בת דודתי שגרה בעירי ולומדת בבית ספרי,  ואמרה לי בבהלה שאני חייבת לבוא לבית הספר עכשיו, ומהר מאוד זה מקרה חירום. שאלתי מה קרה, אך היא דחתה אותי ואמרה לי: “רעוּת, בואי מהר לבית הספר!!!”
רצתי לאמי ואמרתי לה שאני הולכת לבית הספר.
“רעוּת, קודם כל תכיני שיעורים ולאחר מכן תתעסקי בעניינים אחרים” אמרה אמי.
“אמא, זה מקרה חירום!!!” עניתי.
אמי הבינה והרשתה לי ללכת.
רצתי כאחוזת טרוף לבית הספר, הגעתי מתנשפת. הייתי ממש מבוהלת למרות שלא ידעתי בכלל מה קרה.
נכנסתי בשער בית הספר אחוזת בהלה, “רעוּת, אני לא יודעת מה לעשות, אביגיל נפלה לתוך בור עמוק ומסוכן, וזה באשמתי!!!” אמרה שירה.

“מדוע זה באשמתך, שירה?” שאלתי אותה.
“שיחקנו בתופסת, ואני נתפסתי ונהייתי לתופסת, ואז, כשרצתי לתפוס את אביגיל, לא שמנו לב לבור, ו….אביגיל נפלה לתוך הבור!!!” ענתה לי שירה  והראתה לי את הבור שאליו נפלה אביגיל.
שאלתי את שירה אם היא התקשרה לשירותי חילוץ והצלה, ושירה ענתה לי שכן, היא התקשרה, ושירותי החילוץ וההצלה אמרו שהם ישתדלו להגיע מהר.
הייתי מפוחדת, לא ידעתי מה יעלה בגורלה של אביגיל חברתנו הטובה…

לפתע, ראינו ארבעה אנשים רצים וכשהם התקרבו ושאלו היכן הבור הבנו שהם אנשי החילוץ וההצלה. הובלנו אותם לבור, וכשהגענו למקום הבור, אנשי ההצלה הוציאו מתיקם חבל ארוך,  קשרו בו איש הצלה אחד, ושלשלו את החבל יחד עם האיש לתוך הבור.
כשהאיש יצא יחד עם אביגיל מהבור, אביגיל כבר הייתה מעולפת, אני ושירה היינו מודאגות מאוד, אך אנשי ההצלה אמרו לנו להירגע ולא להיבהל.
הם חייגו את מספר הטלפון של מד”א, ואמרו להם לבוא מהר! (כמובן הם אמרו להם היכן אנחנו נמצאים), אנשי מד”א הגיעו במהירות.
הם הכניסו את אביגיל לתוך האמבולנס, ונסעו…
אני ושירה נכנסנו לתוך מכוניתם של אנשי ההצלה, ונסענו לבית החולים.
אנשי ההצלה שאלו אותי ואת שירה, אם אנחנו יודעות את מספר הטלפון של מישהו ממשפחתה של  אביגיל, אמרנו להם את מספר הטלפון של אימה של אביגיל, הם דיברו איתה,  ואמרו לה להגיע עם המשפחה  לבית החולים , הם נבהלו אבל באו.
כשהגענו לבית החולים, קיבלה אותנו בסבר פנים יפות האחות, שבהמשך התברר לנו ששמה שני,
והובילה אותנו לחדרה של אביגיל. חיכינו מחוץ לחדרה של אביגיל, וקיוינו לשמוע בשורות טובות.   בינתיים נודע לנו רק שאביגיל מחוסרת הכרה. זו בשורה לא כזו משמחת…
חיכינו שעה שלמה ועדיין לא נודע  לנו כמעט דבר, עד שיצא מן החדר רופא והודיע לנו:
“ב”ה אביגיל לא במצב כל כך גרוע, אך היא עדין לא במצב טוב כל כך… תתפללו עליה…”
התחלנו להגיד יחד תהילים לרפואתה של אביגיל הודיה  בת איילת השחר, וגם האחות שני הצטרפה.
לאחר שש שעות רצופות שאמרנו תהילים, הרופא יצא אלינו, ואמר לנו בשורה משמחת ומרגשת, בטח אתם כבר מנחשים, הוא אמר: “יש לי בשורה מאוד משמחת בשבילכם, אביגיל חזרה להכרתה!!!”
משפחתה של אביגיל התרגשה מאוד ואף אנחנו, וכמובן גם אביגיל שהבריאה…

          .  .  .
הלקח מהסיפור  הוא שכדאי מאוד מאוד לשים לב לדברים גם כשמשחקים.
“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”…
וגם אני ממליצה לכם מאוד להיזהר.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »