בעקבות האוצר האבוד

 

הכל התחיל ביום בהיר אחד, יום שני רגיל בירושלים. שני  ילדים נחמדים הלכו ברחוב, ודנו במכתב שמצאו על ספת הבאר העתיקה בגן השעשועים. ילד אחד עם שיער בלונדיני ארוך, מכנסים קצרים וחולצה ירוקה, בשם אורן. הילד השני לבש מכנסי ג’ינס וחולצה לבנה, בשם אופק.

במכתב המוזר היה כתוב “מתחת -מתחת, רחוק מפני האדמה, שם חבוי אוצר נורא, למצוא אותו לא תדע. קללה על ראשו של אותו גנב, אשר בחמדנותו ינסה לגנוב זהב.” אופק התרגש שקרא את המכתב בפעם הראשונה ועכשיו עוד יותר, הוא דמיין לעצמו שהוא שוחה בבריכה של כסף וזהב.

ולכן אמר: “אורן, אנחנו חייבים למצוא את האוצר הזה” אבל אורן התנגד “אבל מה אם השורות שאמרו בהן: קללה על ראשו של אותו גנב, אשר בחמדנותו ינסה לגנוב זהב?”

אופק נבהל לרגע אך אמר: “אני בטוח שזה רק נועד להפחיד את הגנב. בוא נלך לבאר כדי לראות אם יש סימן לאוצר.” והלך. אורן בלית ברירה נגרר אחריו.

כשאורן הגיע לבאר, אופק כבר חיפש ראיות ואורן ראה שהוא ממש רוצה את האוצר. אורן חשב שצריך לחפש בתוך הבאר אז הוא אמר לאופק: “יש לי רעיון, תביא לי חבל.” “למה?” שאל אופק. “אתה תראה” אמר אורן.

אופק רץ במהירות מפתיעה אל עבר ביתו, כעבור 5 דקות חזר עם חבל ביד והושיט אותו לאורן.  אורן קשר סביב מותנו את החבל ואמר: “אופק, תחזיק חזק את החבל.” “מה אתה הולך לעשות?” שאל אופק. “לקפוץ לבאר” אמר אורן בפשטות כאילו הוא הולך לאכול גלידה.

בלי שאופק הספיק להתנגד קפץ אורן לבאר. אורן השתלשל מטה מטה. אורן התחיל קצת לחשוש, הוא ראה קורי עכביש בדרך… אורן פחד מעכבישים… “לבאר אין תחתית”, חשב אורן בליבו. אבל כשהגיע לתחתית הוא לא האמין למראה עיניו. בתוך הבאר הייתה עוד תעלה. אופק קשר את החבל לעץ וקפץ אחריו. “וואו” שמע אורן את אופק לידו. “יאללה נכנסים” אמר אורן, ונכנס בריצה לתוך התעלה.

כשאורן הגיע לסוף התעלה מתנשף הוא ראה אור זהוב. אבל היה מכשול קטן ומפחיד: עכבישים. וכשאני אומר עכבישים אני מתכוון להמון עכבישים, מלא עכבישים. אורן הבין שהם היחידים שמונעים ממנו להגיע לאוצר. פתאום אופק הופיע לצידו ואמר: “וואו, כמה עכבישים!”
“תודה שהזכרת לי..” מלמל אורן. “אה, שכחתי, סליחה..” אמר אופק. “אבל, איך עוברים את זה בדיוק?”. אורן קימט את מצחו וחשב.. ואז אמר משהו לא נורמלי: “נדבר איתם.” אופק אמר “אורן, תחזור למציאות, אי אפשר לדבר עם עכבישים. ” אבל זה לא עזר לו, כי אורן כבר ניסה לדבר איתם. אופק מיהר אל אורן ואמר לו ” אורן זה לא יעבוד.” אבל ברגע שאמר זאת העכבישים פתחו את הפה והתחילו לדבר: “נחוד לכם חידה” אמרו, ” מה המילה שנמצאת בסוף ובהתחלה?” אופק חשב וחשב ולא מצא תשובה. וראה שגם אורן כמוהו. לפתע צץ רעיון במוחו ואמר באומץ: “את!”. הוא ראה שאורן לא הבין ולכן הסביר: “במילה את יש האות א’ שהיא בהתחלה ואת האות ת’ שהיא בסוף.” העכבישים אמרו יפה מאוד, ופינו את הדרך.

ברגע שאופק נכנס היכה בו ההלם. במערה הזאת היו ערמות על ערמות של זהב וכסף. “אנחנו חייבים לקרוא לארכיאולוגים”, אמר אופק “נקבל המון כסף!” “אבל כאן יש מלא כסף! למה שלא ניקח אותו?” שאל אורן. “בגלל קללה על ראשו של אותו גנב”. ואורן אמר: “אבל אמרת שזה רק נועד להפחיד את הגנב!”. “אני מעדיף לא להסתכן” אמר אופק. ” אוקי” אמר אורן. והם התחילו לצאת.

אבל ברגע שהגיעו ליציאה חסם אותם מישהו שבהחלט לא היה שם לפני ואמר: “אתם לא עוברים!” ואופק בחוצפתו אמר “באמת?”. “כן, באמת” אמר האיש. ודחף אותם במקלו הגדול. אופק אמר: “חביבי עם אף גדול, בוא לכאן.” “מה אתה עושה מטומטם?!?” שאל אורן. “מנסה לצאת מכאן” אמר אופק. “וואו, לא ידעתי” אמר אורן בציניות. “אז הגיע הזמן שתדע” אמר אופק. האיש התחיל להתקדם וניסה להכות את אורן ברגלו. אורן אמר לאופק: “תביא את החבל” ואופק, לשם שינוי, רץ להביא את החבל בלי להתווכח. כשחזר ראה את אורן מנסה להיחלץ מאחיזתו של האיש עם המקל. אופק עשה את הדבר היחיד שעלה בדעתו, הוא עשה לאסו וזרק את החבל אל המקל. ומשך את המקל. ברגע שהחזיק את המקל בידו האיש נעלם והם מצאו את עצמם מחוץ לבאר, ליד העץ שאליו קשרו את החבל לפני שנכנסו. פתח הבאר נעלם כלא היה!

כשהלכו ברחוב חזרה הביתה, אופק ואורן ראו מישהו מוכר מאוד, ובצדק… זה היה האיש עם המקל שראו בבאר! האיש עם המקל הסתכל עליהם עמוק בעיניים ואמר: ” יש לכם מזל שיצאתם מזה בזול, פרחחים קטנים. אבל אני עוד אחזור. אתם עוד תשמעו ממני.” ונעלם.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »