אין דבר העומד בפני הרצון/ אביטל ידידיה
הרבה ספרי תהילים, קולות בכי חרישיים, ואני יושבת בצד, הרגשתי שאמא מלטפת ומחייכת מלמעלה. חייכתי אליה בחזרה.
כעבור שבוע
“חני הטיול היה בחשוון!” “ביייי”. “ש-לום” נכנסתי בצעד גדול. “אבאבא מה אוכלים?” שאלתי בטון רעב.
“אבא?” שקט השתרר בדירה. פתאום הגיח מן החריץ של ידית המקרר פתק. הרהרתי, לפתוח? בידיים רועדות פתחתי. שחר, לכי לגן של בארי אבא. “מוזר” מלמלתי וצעדתי אל הגן. “בארי בוא”
“שחר אני רוצה לדבר איתך,” אמרה הגננת. “אביך נסע למוסקבה, לשגרירות, את ובארי תגורו
אצל נעמה דודתך.” נעמה הגיעה לאסוף אותנו לבאר שבע. נעמה היא אחות של אימי ז”ל, לא נשואה.
בנסיעה הרהרתי, מה אבא עושה שם? איך הוא מעז לעזוב שני ילדים בלי אימא?!
פחדתי ללכת לבה”ס. יהיה לי חברות?, אשכח את חני? מה עם אבא?. ברגליים כושלות, ומחשבות
הלכתי לבה”ס. “שחר לוי” הרמתי יד. “אימך מחכה לך בחוץ.” יצאתי אך בליבי ידעתי שזו לא אימי.
“נעמה?” ” שחר תיכנסי לרכב” נעמה אמרה משפט שנישמע מקוצר. “הזיכרון היחיד שלי מאמך ניגנב, ואביך ניתפס על ידי המשטר הרוסי, אנחנו בבעיה.” אמרה נעמה בחנק, הרגשתי
קלועה בתוך בועה, שאין לי יכולת לצאת ממנה. פתאום קנאתי באנשים שלא משנה מה הם שמחים. ולא הבנתי את המשפט שמלמדים בבה”ס ושאמא הייתה נוהגת לומר: “אין דבר העומד בפני הרצון.” כשהגענו הבית נכנסתי למיטה ולהפתעתי נרדמתי(אל תדאגו אני לא אחת כזאת..) כשהתעוררתי נכנסתי להיסטריה “אז לא הבנתי זה טוב או רע?!” צעקה נעמה אל השפורפרת “טוב” נשמע קול מוכר מתוך התא הקולי. “פיו” “אז תסכם לי את כל מה שאמרת” עכשיו הקול שיצא מתוך השפורפרת היה מוכר לי בברור זה אבא. “לאט לאט אנשים עולים ארצה אני מרגיש את זה מתפוצץ לי בין הרגלים” אמר אבא. נעמה חייכה מאוזן לאוזן.
עברה חצי שנה, ולא היו כמעט צרות, אבא לא ניתפס ,הבנתי את הנלמד, ועם הזמן אנשים החלו לעלות ארצה. ארגנו באולם פיס את מסיבת הקבלה של אבא, הכל היה מושלם!!!! הדלתות נפתחו אבא ניכנס רצתי וחיבקתי אותו. את אותו חיבוק לא אשכח לעולם!. אבא הלך לכיוון נעמה, הסתכלתי עליהם בעיניים בוחנות, הוא הגיש לנעמה משהו, נעמה החלה להזיל דמעות. הבנתי זה אותו מכתב של אמא שנגנב, אני בטוחה בזאת! בתום המסיבה, נסענו לשדה התעופה, לקבל את פני המגיעים. פתאום הבנתי את שליחותו של אבא במוסקבה. פתאום חשבתי לעצמי, כל האנשים המרובים הללו לא היו פה אילולא אבא! פתאום הרגשתי שאני מוכנה לשלם כל טון שבעולם! כדי שאבא יעשה פעולה מחתרתית שכזו! ירדו לי דמעות כשראיתי את הנשים את הגברים ואת הטף נופלים ארצה ומנשקים את אדמתנו. חזרתי לביתי בקיבוץ הישן בו גרתי, הייתי מאושרת. היה לי את כל הסיבות בעולם ליהיות שמחה, אבא חזר, אני גרה בקיבוץ, ונעמה גרה לידנו. פתאום הבנתי “אין דבר העומד בפני הרצון”
מגישה: אביטל ידידיה
