אמא שלי היא לא כל כך רגילה. היא עובדת חלק מהשבוע, מבשלת לי ארוחות לפי הזמנה, מוציאה לי בגדים ערב קודם, לפני שעת השינה, מאבזרת אותי בקשת לשיער, גומייה תואמת, נעליים ועגילים, כי אני הרי בת הזקונים.
זמן איכות עם אמא הוא תמיד כיף בשבילי. אנחנו קוראות יחד ספרים, משחקות במשחק אצבעות ומדי פעם עושות יצירות.
בבוקר, היא מכינה לי מעדן מחוץ למקרר על השיש, כדי שלא אתקרר, היא מסרקת אותי הכי יפה שיש בעולם, אומרת לי מתי לצאת לבית הספר ודואגת שאהיה מסודרת.
בשעת הצהריים, אני יוצאת משער בית הספר ורצה מאושרת לעבר הגגון הכחול שנמצא ממול, הגגון הזה הוא הבימבה המיוחדת של אמא, זאת שהיא אולי קצת מתביישת בה אבל אני דווקא מאוד אוהבת. קראנו לה בימבה על שם המכונית השובבה הקטנה וגם כי אמא קצת חששה ממנה. היא הגיעה אלינו כשהייתי בת חמש ולאמא כאבו נורא הרגליים ללכת עד הגן, כי היא אחרי ניתוחי גב, אבל תמיד אני מתבלבלת במספרם. אני רגילה שאמא עם מקל או הליכון או מקלות ואני משתדלת לעזור לה. אני מתיישבת לי יפה במושב המרופד, מורידה את ידית הבטיחות, כמובן לאחר שהתיק כבר מאחור בבגאז’ ויוצאות לנסיעה. איזה כיף זה לנסוע ולנופף לחברותיי, שמביטות בי ורוצות נורא להצטרף לנסיעה כיפית שכזאת. אנחנו עוברות בגן השעשועים לזמן משחק עבורי. תמיד אמצא שם כמה חברות שכיף ונעים לי לשחק איתן ויחד אנחנו נמציא לנו עלילות, סיפורים ומסלולים. כשקצת נמאס אנחנו ממשיכות בדרך הביתה ואני אחראית לפתוח את השער מהנייד כדי שנוכל להיכנס מהחניה של הבניין לחניה המיוחדת של הבימבה שלנו, שתהיה קרובה למדרגות, כדי שלאמא לא יהיה הרבה ללכת.
אמא שלי עם ארבע רגליים, שתיים משלה ועוד זוג ממתכת (מקלות הליכה). היא זזה איתן לכל מקום, ובעיקר מתקשה במדרגות, מזל שיש בבניין מעלית, אבל בפעמים שהיא לא עובדת זה קשה מאוד. אני תומכת לה בגב עם היד שלי ומעסה והיא תמיד אומרת שזה נורא עוזר לה ומודה לי.
אנחנו אוכלות יחד ארוחת צהרים חמה, לפעמים גם תה עם דבש לפינוק ועושות יחד את שיעורי הבית והמערכת ואז אני יושבת ליד השולחן ואמא על הספה ואני מציירת לה ציורים יפים, כאלו שתשמח לראות כשתקום. אני מכסה ומנשקת אותה וממשיכה בשלי.
בערב, אני משתדלת לא להקשות על אמא, כי אני יודעת שאלו בדרך כלל השעות הכואבות ואני מציעה לה “ספא” מיוחד רק לנו: אני מורחת עליה קרמים ועושה עיסוי בגב וברגליים, לפעמים קצת בפנים לפינוק. אני דואגת לה ומשתדלת לעסות מכל הלב, כי זה עוזר לאמא ואם היא תמיד דואגת לי, למה שאני לא אפנק אותה?
לפעמים אני רואה את אמא קצת דומעת, אני יודעת שכואב לה אבל לא תמיד היא אומרת, אז אני ניגשת אליה, מחבקת ומנשקת ומנסה לעזור ולהרגיע.
החלק הכי מיוחד שלנו הוא בדרך כלל בשבת, אני משחקת עם אבא והאחים ברמי או שש-בש, ועם אמא אני הכי אוהבת לשבת יחד עם כירבולית ומשהו חם או מתוק ולשמוע סיפורים על התינוקת שהייתי. דברים מצחיקים ומתוקים כאלה, לפעמים גם האחים מוסיפים לי זיכרונות משלהם וכולנו יושבים יחד ועושים חיקויים. הכי כיף לי איתם בעולם.
אז אולי אמא שלי לא רגילה אבל היא הכי מיוחדת בשבילי
