הגנבה

הגנב

זה היה ערב רגיל בבית משפחת כהן. רונן בן ה-7 שיחק במחשב, רות בת ה-9 עשתה שיעורי בית , אבא ואמא ישבו במטבח ושוחחו ואילו אפי בן ה-12 שכב במיטה על גבו והתבונן בפוסטר של שלמה ארצי, הזמר האהוב עליו.

לפתע צלצל הטלפון. רות כהרגלה רצה מיד לטלפון תוך צעקה "אני עונה!". היא דיברה בשקט, הנהנה ולאחר מכן קראה: "אפי זה בשבילך!". אפי ניגש אל הטלפון ומיד קפא במקומו. זה היה אהרון סוויץ', בעל המכולת. "אפרים" אמר בקול כעוס "אפרים, אני מאוד מאוכזב ממך. לא מתאים לך לעשות דבר כזה!". "מה עשיתי?" שאל אפי ההמום. "אתה יודע טוב מאוד מה עשית!" ענה אהרון. "אתה גנבת לי אתמול סוכריות וחטיפים!" "לא עשיתי דבר כזה!" ענה אפי בקול שקט ומבולבל. "איזה סיבה יש לי לגנוב לך מהמכולת?!"

"אפי, עם מי אתה מדבר?" שאלה אמא וניגשה אל אפי. "למה לוקח לך כל-כך הרבה זמן? אתה יודע שכל שיחה עולה לנו כסף, נכון?" "טוב אמא" ענה אפי "בסדר אהרון אני אמצא דרך להוכיח לך שזה לא אני." לפני שניתק שמע את אהרון מסנן: "זה לא נגמר בינינו אפרים. לא נגמר!".

אפי ניגש לחדרו המום ומבולבל. הוא נישכב על המיטה ומיד נרדם. למחרת בבוקר הוא התעורר מאוחר מהרגיל. הוא לא הבין מדוע אמו לא העירה אותו בזמן. הוא התלבש במהירות אך כשהגיע למטבח להכין לעצמו סנדוויץ' ראה את אבא ואמא משוחחים. כשראו אותו הפסיקו לדבר. אפי ראה שפניהם מודאגות.

אמא קראה לו: "אפי, אני ואבא רוצים לדבר אתך." אפי התיישב ביניהם במתח. אבא פתח ואמר: "אפי, שבוע שעבר פיטרו אותי מהעבודה. אנחנו צריכים לחסוך יותר כדי להישאר במצב סביר." אמא המשיכה: "אנחנו יודעים ששבוע הבא חל יום הולדתך ואנחנו מקווים שאבא ימצא עבודה ונוכל לחגוג לך כמו שצריך. אך בינתיים אנו מבקשים ממך, אל תגיד דבר לאחיך הם לא מספיק בוגרים כדי להבין את המצב".

אפי הנהן, לקח את התיק ויצא לבית הספר. בדרך חשב שלא נורא אם לא יקנו לו מתנה. כשחזר הביתה ראה את הוריו יושבים עם אחיו ומספרים להם הכל. כשראתה אמא את אפי קראה לו ואמרה: "אהרון מהמכולת התקשר אליך, הוא אמר שזה משהו חשוב ושתחזור אליו בהקדם". צלצול הטלפון קטע את דבריה. "זה בטח אהרון" אמרה, והלכה לענות "כן הוא בבית" היא אמרה ונתנה לאפי את הטלפון. אפי לקח מידה את הטלפון בידיים רועדות. אהרון אמר בקול רגוע: "אפרים, אני מבקש ממך לבוא להיפגש איתי בבית הקפה "הרצל" לשוחח על העניין." וניתק.

אפי לבש סוודר ויצא לבית הקפה "הרצל". כשהגיע, ראה את אהרון והתיישב לידו. אהרון הזמין לו שוקו חם והתחיל לדבר: "אפי אני מאד מצטער שהאשמתי אותך סתם."  פתאום אפי הבחין ברונן אחיו יושב בשולחן לידם ומתבונן בהם. רונן ניגש אליהם ואמר: "אהרון, אני מאוד מצטער. זה אני גנבתי לך מהמכולת ולא אפי. לבשתי את המעיל של אפי כדי שלא תחשוב שזה אני, אני מאוד מצטער אפי." "אבל למה היית צריך לגנוב מלכתחילה?" שאל אהרון. "כי אבא פוטר מהעבודה ופחדתי שלא יהיה לנו מה לאכול". אפי קם וחיבק את אחיו. "הכוונה שלך הייתה טובה אך זה לא אומר שצריך לעשות מעשה שכזה!" אהרון אמר: " אתה לא צריך להחזיר לי כסף. אני בטוח שהכל יסתדר ושאביכם ימצא עבודה. להתראות!"