דוד אריה באגם הבוטני

שלום קוראים לי דוד אריה. אני עם משקפיים ועל הראששלי יש 4 שערות. אני רוצה לספר לכם על ההרפתקאות שלי,
כל ימי שני אני מבלה בהרפתקה חדשה ובימי רביעי אניהולך לבית של משפחת אליצור ושם גרים: לבנה- האמא, יעקב-האבא, איתמר והילד הכי סקרןינון, והאחות הקטנה ביותר אבלהכי חמודה בעולם, שירה.
פתאום גיליתי שלמטה יש ענןגדול וחשבתי שאנחת עליו. כשהגעתי לענן הענן התחיל לזוזוגיליתי שזה אישה ענקית. שאלתי אותה מה שמה והיא אמרה:"שמימשידה ששומרת על אגם הבוטני. ואני אמרתי:"לי קוראים דודאריה, אבל איפה האגם?"
"הבוטני"הוסיפה משידה. "האגם נעלם ביום ומופיע בלילה". "וואו!!, אז אני אשאר עדהלילה" אמרתי בליבי.
משידה התחילה לחשוד ביואז שאלתי:"ואיך אתמצליחה להישאר ערה כל הלילה?"
משידהאמרה:"אני הולכתבצהרים לישון, ובלילה עושה שמירה על האגם. יש תורנות ובימי
שני אני בשמירה". "אבל מי החליט?", שאלתי "המנהל" השיבה משידה.
פתאום הפנים של משידהנהפכו לעצובות. שאלתי אותה למה ואז נפלה דמעה מעינה של משידה. "יש מישהו בשם לוקר. הוא יותר גדול ממני, הואחטף אותי ואת חברותי הטובות בלילה. הוא אמר שמי שלאישרת אותי סופו יגמר. אני הייתי חייבת להקשיב ללוקר, אם
לא סופי יגמר" סיפרה משידה.
דוד אריה פחדולארצה להישאר באגם.
משידה אמרה בליבה:"צריך לגרש את דוד אריה".
אני כבר ידעתישהיא חושדת בי. אז ממילא רציתי ללכת מרוב פחד.וכברכמעט הייתה שקיעה והחושך התקרב. אמרתי בייוהלכתי לארגן את אוהלי.
בדרךכלל קר בלילות. אבל הלילה היה חם.בתוך האוהל אפילו יותרחם. הורדתי את השמיכה שלי, ואת הסדין שלי, ואת המצעיםשל הכרית שלי.
פתאום היה ליקר מאוד, מאוד. החזרתי אתהשמיכה שלי ונרדמתי.
פתאום בערתי מחום. הרגשתי כאילו גוש של צמר בתוך אוהלי. יצאתי מתוך האוהל והרגשתי דווקא נעים. החלטתי שאני ישן בחוץ. בניתי לי גדר גדולהמפני חיות טורפותשרוצות לאכול אותי והלכתי לישון.
משידה חשבה על רעיון. היא תחטוף אותיותרחיק אותי מהאזור. היא שברה את הגדר שבניתי ולקחה אותי. כמובן שלקחה את כל חפצי וגירשה אותי מהאגם.
היא בנתה גדר גדולה בפינת האגם, כדי שאף אחד לאיפרוץ לאגם הבוטני.
בבוקר, קמתי וגיליתי שאני לא במקום שהלכתי לישון בו. פחדתי מאוד שאולי הגדר לא הייתה חזקה מספיקאו שפרצו את הגדר ולא שמתי לב? לא ידעתי איךזה קרה.
חשבתי, וחשבתי ונזכרתי שמשידה חשדה בי ורצתה לגרש אותי. נדהמתי מאוד וחשבתי איך היא יכלה לעשות לי את זה?
צעקתי:"אני שונא אותך משידה".
כשאמרתי את זה הרגשתי לאבנוח. ישבתי וחשבתי למה אני מרגיש לא טוב?
חשבתי, וחשבתי וחשבתי, ולא ידעתי למה אני עצוב. נזכרתי שמשידה רצתה לגרש
אותי והלכתי בגלל שפחדתי מלוקר.
אמרתי שאני ילמד אותי לקח.

מה קרה בהמשך?
את זה כבר תצטרכו לדמיין לבד....