הציפור שעמדה על החלון צייצה ושמתי לב שזאת לא סתם ציפור, אלא שזה נחליאלי, וזה בישר לי שהחופש הגדול עומד להסתיים. וואוו חשבתי לעצמי, איך שהשנה עברה מהר, ראש השנה... סוכות... חנוכה... טו בשבט... פורים... פסח... שבועות..., ואז באמצע כל המחשבות שלי שמעתי את אמא שלי קוראת לי. "אביגיל בואי רגע". ואחרי שהלכתי לסלון לראות למה אמא קוראת לי גיליתי את כל בני משפחתי (המצומצמת כמובן.) ואז אימי אמרה "אביגיל לא תאמיני אבל עוד שבוע וחצי אנחנו עוברים דירה". זה לא כל כך הפתיע אותי כי כבר לפני חודש ראיתי משאית גדולה ליד הבית.
היו לי קצת חששות שנעבור למקום רחוק מאוד מכל החברות שלי. "למה אנחנו עוברים דירה?" שאלתי. "כי הבית שלנו מאוד ישן" אמרה אמא בגאווה. "אבל אנחנו נעבור למקום רחוק?" שאלתי בחשש. "לא ממש רחוק" היא אמרה "רק כמה בתים לידנו ,ליד החברה שלך". לא הבנתי ממש לאיזה חברה היא התכוונה אבל לפחות נרגעתי. זה גם לא הטריד אותי ליד מי נגור כי רוב הבנות בכיתה שלי חברות שלי.
עכשיו אני ממש מתרגשת, עוד ימיים אנחנו עוברים דירה ואחי הקטן דרור עוד יותר מתרגש, ליד כל מי שעובר לידו ברחוב הוא צועק: "אני עובר דירה... אני עובר דירה..." אבל אז הגיעה אלי בשורה ממש לא טובה, מסתבר שאנחנו הולכים לגור ליד אור שממש לא חברה שלי.
איזה מתח... היום זה היום הראשון ללימודים. יש לי תיק חדש, קלמר חדש ובקיצור הכל חדש, אבל זה לא הכל, המורה שלי החליטה להושיב אותי ליד אור... זה ממש סיוט לשבת לידה, היא כל הזמן רק מפטפטת. המורה שלנו חדשה והיא ממש לא כמו המורה הקודמת שלנו. היא נותנת לנו המון שיעורי בית.
כאשר חזרתי הביתה ונכנסתי, גיליתי שאין כמעט שום דבר בבית ואין פלא כי מחר אנחנו עוברים דירה. כשנכנסתי לחדרי גיליתי שאין שם כלום ואז קראתי לאמא שלי והיא לא ענתה לי, אז החלטתי להתקשר אליה אבל במקום לשמוע את קולה שמעתי את הקול של אבא שלי, והוא אמר לי "אביגיל, לא ראית את את הפתק שעל הדלת?" ישר רצתי לדלת לבדוק ואכן היה שם פתק שבו היה כתוב: "אביגיל יקרה אנא תלכי לבית החדש ושם נחכה לך. אמא". הרגשתי מוזר שלא שמתי לב.
למחרת קמתי עם שמחה בלב. ישנתי בבית החדש שלנו ואיזה כיף יש לי חדר לבד והוא ממש גדול ויפה. אחרי שחזרתי מבית הספר, אמא שלי רצתה שאלך אל אור ולא כל כך רציתי. אחרי כמה דקות החלטתי שבכל זאת כדאי כי אנחנו גרות באותו רחוב. כשצעדתי לביתה ראיתי את אחותה הקטנה עדי והיא שאלה אותי אם אני באה אל אור ועניתי לה שכן. עדי אמרה לי שאור בטח תשמח שאבוא אליה. אחרי שצלצלתי בפעמון הדלת אור יצאה אלי ואמרה "אביגיל את מוזמנת להיכנס, אולי את יכולה לעזור לי קצת בשיעורי בית?" אני הרגשתי קצת מוזר עם זה, חשבתי שהיא אפילו לא תרשה לי להיכנס אבל הנה היא אפילו רוצה שאני אעזור לה בשיעורי בית. "כן, בשמחה כבר עשיתי אותם". ככה עברה לה שעה שאני ואור הכנו שיעורי בית ושיחקנו. למחרת בבית הספר אור ניגשה אלי בהפסקה ושאלה אותי אם אני רוצה לשחק איתה כמו אתמול , והסכמתי ובמשך כל ההפסקות אני ואור שיחקנו וקבענו שניפגש גם אחרי הצהריים ומאז אני ואור החברות הכי טובות וגם שכנות מאוד קרובות!
[post-views]
